החלטה בתיק בש"א 2914/08

התובעת מבקשת למחוק את כתב ההגנה של הנתבעים 1ב' ו-5 , או לחלופין להורות להם לגלות ולאפשר עיון במסמכים מסוימים, המפורטים ברשימה שצורפה כנספח א', וכן להשיב על השאלון ודרישת פרטים נוספים שהופנו אליהם (נספח ב').

התובעת מבקשת להורות לנתבע 4 לגלות את המסמכים המופיעים בסעיף 3א', 4, 5 ו-6 ברשימה שצורפה כנספח ג' וכן את המסמכים המאוזכרים בסעיף 5(א) לדרישת הפרטים הנוספים והשאלון, שצורפה כנספח ד', ולאפשר עיון במסמכים אלה.

בנוסף, מבקשת התובעת להורות לנתבע 6 לגלות בתצהיר את המסמכים המופיעים ברשימה שצורפה כנספח ה', ולאפשר עיון בהם.

תחילתם של דברים, בבקשה שהגישה התובעת, בה היא עתרה להורות לנתבעים להשלים את ההליכים המקדמיים, בהתאם למכתבי הדרישה שהופנו אליהם (בש"א 4350/07). 

הבקשה התקבלה באופן חלקי בהחלטתו מיום 27/5/07 של כב' השופט שמואל ברוך,  באופן שהנתבעים 1ב ו-5 חוייבו להשיב על שאלות מסויימות וכן ליתן פרטים נוספים. מנגד, כב' השופט ברוך קבע כי חלק מהמסמכים המבוקשים הוגדרו באופן גורף, חלקם מתייחסים לעיסקאות שנערכו עם צדדים שלישיים, ובנוסף, מדובר במסמכים הנתונים לחיסיון בנק-לקוח, ולכן גם אם הם רלוונטיים להליך, הרי שאין הצדקה לחייב את הנתבעים לאפשר את העיון בהם.

התובעת הגישה ערעור על ההחלטה (ע"א 2953/07), ובמסגרת הדיון מיום 14/1/08, שנערך לפני כב' השופטת עפרה סלומון צ'רניאק, הגיעו הצדדים להסכמה באשר לתוצאת הערעור, לפיה החלטת כב' השופט ברוך, ככל שאין היא מתירה גילוי מסמכים בהסתמך על טענת חיסיון בנק-לקוח, "אינה רלוונטית יותר", ויש לדון בשאלת מהות המסמכים ומידת הרלוונטיות שלהם. הסכמה זו נבעה מהצהרתו של הנתבע 3 (מנהלה של הנתבעת 1), לפיה הוא מוכן לוותר על טענת חיסיון בנק לקוח שיש לנתבעת 1 (הפרוטוקול צורף כנספח ט' לבקשה).

מכאן, כי למעשה, הדיון בבקשה "הוחזר" לערכאה זו, תוך הפנייה לכך שאין לשקול את הצורך בגילוי בהתחשב בטענת החיסיון, וזאת לאור הויתור על העלאתה. אציין, כי על פי פרוטוקול הדיון, הסכמה זו הושגה בין כל הצדדים להליך, ולכן היא חלה גם כלפי דרישות הגילוי והעיון שהופנו אל הנתבעים 1ב', 4, 5 ו-6.

ייאמר מיד, אין הצדקה למחיקת כתבי הטענות של מי מהנתבעים, שכן אין אינדיקציה לכך שהתנהלותם מאופיינת בזלזול בסדרי דין (רע"א 7620/04 נצר נ' זהבי כימיקלים בע"מ, תק-על 2004(4) 7).

במאמרו של כב' השופט יצחק עמית נדון קריטריון הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים, כתנאי למתן הוראה לגילויים או למתן אפשרות עיון בהם:

"צד המבקש גילוי מסמכים ספציפיים מהצד שכנגד צריך להראות כי המסמכים המבוקשים הם רלוונטיים לזירת המחלוקת. קשה להגדיר מראש מה ייחשב כרלוונטי לזירת המחלוקת, ועניין זה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, על פי השכל הישר ובהתאם לחזית המחלוקת, על פי כתבי הטענות של הצדדים.

דרישת הרלוונטיות היא תנאי מקדמי שאין בלתו, ואין לקבל טענה נוסח "אם לא יועיל לא יזיק". אין להקדים נעשה לנשמע, ואין לאפשר לצד לדיון לעיין בחומר לפני שהוחלט שהחומר רלוונטי לדיון, שאם לא כן, נמצאנו מכבידים על ניהול ההליך ומרחיבים את זכות הגילוי מעבר למידה הנדרשת באיזון בין הצדדים. גישת הפסיקה בנושא הרלוונטיות היא ליברלית. כל מסמך שיש בו לסייע לקו החקירה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו הוא רלוונטי...לאחר שבית המשפט מצא כי המסמך שגילויו מתבקש הוא רלוונטי לזירת המחלוקת, הנחת המוצא היא שיש להורות על גילוי המסמך אלא אם ניתן להצביע על חיסיון או על אינטרס או על ערך מוגן אחר שהאינטרס הנעלה של גילוי האמת העובדתית ניגף בפניו...".

(י' עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי-ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי, עמ' 247; לעניין האיזון הראוי עם שמירה על סודות מסחריים ראו רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן-ישראל בע"מ, פ"ד נח(1) 97; בש"א (נצרת) 3189/05 ספיר תעשיות פלסטיק בע"מ נ' מפל קיבוץ מבוא חמה מוצרים פלסטיים, תק-מח 2005(4) 6342).

מכאן, כי יש לבחון את המסמכים הספציפיים שהעיון בהם התבקש מאת הנתבעים השונים, על פי הטענות העובדתיות שבכתב התביעה, כפי שהן מופנות כלפי כל אחד מהם, ובהתחשב בעקרונות נגדיים אפשריים.

אציין, כי בתשובתה לתגובה, הציעה התובעת לחלק את הליך הגילוי לשני שלבים- בשלב הראשון יגולו ויועמדו לעיון והעתקה דוחות המפקחים מטעם הנתבע 5 המצויים ברשותו או ברשות הנתבע 1ב', ובשלב השני תינתן החלטה לגבי גורלם של יתר המסמכים המבוקשים.  איני סבור כי קיימת הצדקה לנקיטה במהלך מעין זה, שכן הצורך בגילוי המסמכים אמור להיבחן, בראש ובראשונה, בהתאם למידת הרלוונטיות של המסמכים, וקיומם של אינטרסים נגדיים לעיקרון הגילוי בענייננו, ועקרונות אלה ישימים לגבי כלל המסמכים ללא הבחנה.

בכתב התביעה, טענה התובעת, כי הנתבעת 1א' לא הפקידה את התשלומים ששילמה לה עבור הדירה בחשבון הליווי, אלא העבירה אותם לחשבון אחר, ולא מסרה לה את הדירה שרכשה במועד שנקבע בחוזה המכר.

על פי הנטען, הדירה נרכשה באמצעות אביה של התובעת, ובהתאם להנחיותיו של הנתבע 2 בעת המשא ומתן, המחיר עליו סיכמו הצדדים התחלק לשני חלקים- 125,000$ (שצוין בחוזה המכר של הדירה) וסכום של 31,000$ שישולם על ידי התובעת לחברת ב.ס.ר הנדסה ותכנון בע"מ, שהיתה האחראית לתיאום הביצוע של הפרוייקט, כתשלום עבור השינויים שבוצעו בה, על פי הסכם השינויים.

על פי כתב התביעה, על הנתבע 1ב' , שהוא ב"כ הנתבע 5, מונה ככונס נכסים של המגדל שבו מצויה הדירה נשוא התביעה, וכן על הנתבעים 2 ו-3, שהם בעלי הזכויות בנתבעת 1א' והמנהלים שלה, מוטלת החובה למסור לתובעת את הדירה בהתאם לחוזה המכר, עם תשלום מלוא תמורתה (תמורה שכאמור, לא הופקדה בחשבון הליווי כנדרש).

התובעת טענה, כי הנתבע 4, בא כוחה של הנתבעת 1א' , שריכז את הטיפול בפרוייקט, התרשל כלפיה וגרם להפרת החוזה בינה לבין הנתבעת 1א', וזאת, בין היתר, בכך שהוא היה מודע למצוקותם הכספית של הנתבעת 1א' והנתבעים 2 ו-3, ולמרות זאת, לא דאג להנחות את אביה של התובעת כיצד למלא את ההמחאות שניתנו כתמורה לדירה, ולא הודיע כי עליו להעביר את תמורת הדירה אל חשבון הליווי בלבד. בנוסף, הנתבע 4 לא דאג להפקדת הכספים בחשבון הליווי ולא פעל לרישום הערת אזהרה על זכויותיה של התובעת. כמו כן, טענה התובעת כי הנתבע 4 הכין את הסכם השינויים שהיא חתמה עליו במקביל להסכם המכר, ולכן היה מודע לכך שבהעברת התשלומים לידי חברה אחרת שבבעלות הנתבע 2, יש משום הפרה של הסכמי ההלוואה של הנתבעת 1א' עם הנתבע 5, ולמרות זאת לא מנע ממנה מלחתום על הסכם זה (כלפי הנתבע 4 מופנות טענות נוספות, המפורטות בסעיף 14 לכתב התביעה).

התובעת טענה, כי הנתבע 5, שנתן לנתבעת 1א' את הלוואת המימון לרכישת המקרקעין והלוואת הליווי לבניית הבניין, התרשל במילוי חובותיו כלפיה, וגרם להפרת החוזה. על פי הנטען, התרשלותו של הנתבע 5 באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהוא הסכים למתן ההלוואה הראשונה ולחתימה על הסכם הליווי, כנגד השקעת הון עצמי בשיעור נמוך, המהווה כ-4% בלבד מהוצאות הקמת הפרוייקט. במצב דברים זה, היה על הנתבע 5 להגביר את הפיקוח והבקרה על זרימת הכספים, אך הדבר לא נעשה. התובעת טענה, כי ההסכמה של הנתבע 5 להסתפק בהון עצמי זעום גרמה למצוקה כספית ניכרת (כלפי הנתבע 5 מופנות טענות נוספות, המפורטות בסעיף 15 לכתב התביעה).